פסק-דין בתיק ת"ק 001311/04

התובעות הזמינו באמצעות הנתבעת מלון  בבירת הולנד, אמסטרדם, וכפי שציינו בכתב התביעה  ביקשו מלון לא מפואר ולא יוקרתי, הנמצא במרכז וממוקם בקירבה למשווקים.

 נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת הציעה מלון  של  3 כוכבים בעלות  של  85 עד 90 יורו, כולל ארוחת בוקר.

 התברר לתובעות כי המלון בו דובר תחילה לא היה מקום וכי הנתבעת דאגה למצוא עבורם מלון אחר שעלותו  קרובה לסכום שהם היו מוכנות להשקיע  112 יורו , ללא ארוחה, ברמה זהה של המלון הקודם.

התובעות נסעו לחו"ל, נכנסו למלון שהוזמן, ועל פי גרסתן בפני :

"הסתבר כי זה לא היה מלון אלא אכסניה ברמה נמוכה. המלון נמצא בלב  אזור החלונות האדומים ולילה אחד לא ישנו שמה. שאלנו  בלובי כמה כוכבים יש שם. לא ראינו אף אישה במלון אפילו לא היו עוזרות נשים.".

התובעות מבקשות ממני לחייב את הנתבעת  להחזיר את הסך של 2,445 ש"ח, המחיר ששילמו עבור המלון ועד  5,000 ש"ח כל אחת בגין עגמת נפש.

הנתבעת מבחינתה הציגה בפני את המפרט של המלון, כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט,  כאשר בחזית שלו רואים את שם המלון, ובצילום של חדריו מבפנים, אין מחלוקת  בין הצדדים על טיב התמונות שהוגשו מטעם אלה ומטעם אלה, כי רוחבו של החדר הינו כרוחב שתי מיטות המונחות בשני צדדיו עם רווח  שעל פי הנראה בעין בלתי מזויינת מתאים לרוחב מיטה שלישית.

אין  בפי הנתבעת טענה הסותרת את טענת התובעות לגבי מיקומו של  המלון, באזור בו נטען כי הוא נמצא ונשאלת השאלה, האם יש בהתנהגותה של הנתבעת משום הפרת הסכם כאשר הזמינה עבור התובעות מלון ברמה כזו המתקבלת  מהתמונות שהוגשו על ידי התובעות.

התובעות מעידות על עצמן, כבר בפתח כתב התביעה,  כי הן נוסעות לעיתים מזומנות לחו"ל ומכירות היטב את הסטנדרטים של בתי המלון ברחבי תבל.   יש להניח, על בסיס הצהרה זו, כי התובעות יודעות גם  את רמת המחירים בבתי מלון ביעד אליו נסעו וכי כאשר הזמינו מלון ב - 85 יורו עד 90 יורו , במרכז אמסטרדם, שהן ידעו בדיוק למה לצפות.

יש לזכור,  שהנתבעת פעלה כשליחתן של התובעות והיא פעלה לפי מה שנתבקשה.  קרי, הזמנת מלון זול, במרכז אמסטרדם.

לא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה או שלא עשתה די כדי לספק את רצונן של התובעות, במסגרת הזמן  שעמד לרשותה והתנאים  של התובעות עצמן העמידו בפניה. 

התובעות טוענות כי כאשר הזמינו מלון  ב- 90 יורו, כולל ארוחת בוקר והוצא להן מלון ב - 112 יורו, ללא ארוחת בוקר, הבינו כי רמתו של המלון השני , מטבע הדברים תהא  יותר גבוהה. ואולם , מצד אחד לא הובאו בפני  ראיות לגבי רמתו של המלון הראשון, כדי לעשות השווה.  ושנית,  בקביעת  הסכום הנדרש  עבור מלון כלשהו, ישנם מרכיבים שונים שהם לא רק רמת השירות אלא ובין היתר, מיקום, קרבה למרכז העיר ולמקומות הבילוי, עונת השנה והדרישה של הלקוחות לגבי אותו מלון.

התובעות מאשרות כי הן למעשה, שהו את אותם לילות שהזמינו במלון, השתמשו בשירותים שהמלון העמיד לרשות אורחיו [בלי שים לב לשאלת הרמה], וכמובן שהנתבעת שילמה לבעלי המלון עבור האחסון של התובעות, כך שלמעשה אין לדבר על השבה של הסכום ששולם עבור המלון.

נותרה בפני השאלה של אי נוחות , הקרויה בפי  התובעות עגמת נפש,  בגלל מיקומו של המלון ברחוב החלונות האדומים. גם כאן, התרשמתי מהתובעות, בעלות אינטילגנציה ברמה סבירה, כי הן ידעו או יש להניח שהיה עליהן לדעת שכאשר הזמינו מלון זול במרכז אמסטרדם שהמקום  לא יהיה הכי יוקרתי בעיר.

זה מה שהתובעות הזמינו זה מה שהתובעות קיבלו.

 לסיכום, כאמור, לא מצאתי שהנתבעת התרשלה במילוי שליחותה כלפי התובעות, הזמינה עבורן את מה שביקשו ועשתה את מלאכתה כנדרש.

סוף דבר, החלטתי לדחות את התביעה.

התובעות ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 600 ש"ח.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום מהיום.